פסק-דין בתיק ת"א 2541-01-12

התביעה הינה תביעת עו"ד לתשלום שכר טרחתו בגין ייצוג הנתבע בהליכים לגביית שיק על סך 850,000 ש"ח.

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה עפ"י הוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, כאשר הרף התחתון לפסיקתי הינו 5,000 ש"ח ואילו הרף העליון הינו 30,000 ש"ח, כאשר לכל סכום שייפסק יתווספו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד עד לשיעור של 15% ומע"מ.

התובע ייצג את הנתבע בהליכים לגביית שיק על סך 850,000 ש"ח ממושך השיק, מר ראובן לנדסהוט (להלן: "החייב") וזאת במשך תקופה של כשנתיים וקודם לסיום ההליך. במהלך תקופה זו הגיש התובע עבור הנתבע את השיק לביצוע בהוצאה לפועל, נקט בהליכים שונים לרבות עיקולים ובקשות למימוש עיקולים, וכן ניהל את הדיון בהתנגדות החייב לבקשת הביצוע (אשר התקבלה), ואף החל בטיפול בתיק לאחר שההתנגדות התקבלה לרבות איסוף מסמכים, מתן תשובות לשאלון, וכד'.

בחודש 4/11 לערך, בשלב של הכנת תצהירי עדות ראשית, העביר הנתבע את הטיפול בתביעתו כנגד החייב (להלן: "ההליך") לעו"ד אחר, כאשר לטענת התובע הנתבע התחייב לשלם לו את שכרו המוסכם בתום ההליך. אציין כי בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לסיבה להעברת הייצוג.

בין הצדדים לא נערך הסכם שכ"ט בכתב בעת תחילת ההתקשרות ביניהם, ואף לא בעת העברת הייצוג. למרות שהתובע נתן מכתב הסכמה להעברת הייצוג בכתב, לא נזכר נושא שכר טרחתו במכתב זה "ברחל בתך הקטנה", אם כי צויין שאין בהסכמה לפגוע או לגרוע מכל הסכמה שבין התובע לנתבע.

לטענת התובע בין הצדדים הוסכם כי שכרו יעמוד על 20% משווי התיק בצירוף שכ"ט הנפסק בתיק ההוצל"פ (ובסה"כ לפי טענתו סך של כ-370,000 ש"ח), וכי שכ"ט זה ישולם ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, אם כי התובע מודה למעשה כי הוסכם כי שכה"ט ישולם עם סיום ההליך.

לעומתו טען הנתבע בכתב הגנתו כי הוסכם על שכר טרחה בשיעור של 10% בלבד מסכום השיק, כאשר בעת העברת הייצוג הוסכם להעמיד שיעור זה כל 3% בלבד, לאור יחסיות הטיפול.

בסעיפים 12 ו-18 לכתב ההגנה, בהם פורטה הסכמת הצדדים לפי גירסתו של הנתבע, אין התיחסות לשאלה מתי חלה עליו חובת תשלום שכה"ט, ורק בתצהירי העדות הראשית מטעמו נטען כי הוסכם, מלכתחילה, שתשלום שכה"ט מותנה בגבייה מהחייב. במקביל להגשת התצהירים הוגשה גם בקשה לתיקון סעיפים אלו בכתב ההגנה על מנת להוסיף את הטענה כי תשלום שכה"ט מותנה, בכל מקרה, בגבייה מהחייב, כאשר טענת הנתבע הינה כי מדובר בהשמטה בלבד שכן הטענה עולה למעשה מסעיפים אחרים בכתב ההגנה, ורק בשל טעות (ובשל העובדה כי בעת הגשת כתב ההגנה עדיין עמד על כנו פסק הדין של בימ"ש השלום כנגד החייב), לא פורטה הטענה כדבעי.

להשלמת התמונה יצויין כי בהליך שנוהל בבית משפט השלום כנגד החייב זכה הנתבע במלוא תביעתו על פי השטר, אולם ערעור החייב על פסק הדין התקבל בביהמ"ש המחוזי והקערה נהפכה על פיה. בר"ע שהגיש הנתבע לבית המשפט העליון טרם נדונה, אולם הצדדים הסכימו כי ההכרעה בתיק זה תינתן ללא קשר לתוצאות הסופיות של ההליך.

התובעבסיכומיו מבקש כי ביהמ"ש יפסוק את הסכום שנקבע כרף עליון לפסיקה, שכן מדובר בשכ"ט מינימלי ביותר בהתחשב בעבודה שביצע התובע עבור הנתבע. התובע מתנגד לתיקון כתב ההגנה וטוען כי לאור הודאת הנתבע בזכאותו של התובע לשכ"ט שאינו מותנה בתוצאות, ובהתחשב ש-3% מסכום השיק (הסכום המוסכם כגירסת הנתבע) עומדים על סך של 25,500 ש"ח, יש לפסוק לו את הסך של 30,000 ש"ח בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד. התובע מוצא, הן בכתב ההגנה וכן בתצהירים מטעם הנתבע, יותר מאשר הודאה בזכאותו זו. התובע מוסיף ומסביר כי הסכים להסדר הדיוני רק על מנת להמנע מהליך משפטי ממושך ומתוך כבוד להצעת בית המשפט, וזאת חרף העובדה כי מדובר בהסדר המקפח את זכויותיו.

הנתבע מנגד טוען כי יש לאמץ את גירסתו כי תשלום שכה"ט המוסכם, בסך של 3% מותנה בהצלחה, דהיינו, משנקבע כי הנתבע אינו זכאי לתשלום מהחייב, לא זכאי הנתבע לשכ"ט כלשהו. הנתבע מסתמך על תצהירה של הגב' אנאבל מטעמו (שהיא שיצרה את הקשר בינו לבין התובע) והן על תצהירו של עו"ד פרץ, אליו הועבר הענין לטיפול, ממנו עולה כי גם הוא הסכים עם הנתבע על שכ"ט מותנה בתוצאות.

הנתבע מפנה להלכות בית המשפט העליון לפיהן מקום שעו"ד לא ערך הסכם שכר טרחה, יש לזקוף לחובתו את הצורך בניהול הליכים משפטיים, שכן אילו עשה כן, היו הליכים אלו מתייתרים.

הנתבע טוען עוד כי עצם הגשת התביעה, רק לאחר שהנתבע זכה בדינו מול החייב, תומך בטענת הנתבע כי הוסכם בין הצדדים שתשלום שכה"ט מותנה בתוצאות. גם העובדה שהתובע לא טרח במכתב ההעברה לציין את ההסכמה בין הצדדים ולא התנה את ההעברה בהבטחת תשלום שכרו מעידה כי גירסת הנתבע היא הנכונה.

עוד טוען הנתבע כי שכה"ט הנדרש הינו מופרז ומוגזם ביחס לשירות שנתן לו התובע ותיאור עבודתו של התובע נעשתה על דרך ההגזמה וההפרזה, מה גם שבסופו של יום נותר הנתבע ללא תשלום מהחייב ובחסרון כיס.

לאחר עיון במלוא טענות הצדדים, לרבות ביחס לבקשה לתיקון כתב ההגנה, ובמלוא המסמכים שצורפו, ובעיקר נוכח ההסדר הדיוני, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 22,000 ש"ח (להלן: "הסכום") בצירוף הוצאות בגין אגרת משפט בסך 700 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 2,700 ש"ח בצירוף מע"מ.

חרף התנגדות התובע, אני נעתרת לבקשת הנתבע וקובעת כי הסכום ישולם בארבעה תשלומים שווים ורצופים, אשר הראשון בהם ישולם עד ליום 10.2.13 והאחרים עד ל-10 לכל חודש עוקב. לתשלום הראשון יתווסף שכ"ט עו"ד ומע"מ במלואו, ולתשלום השני יתווסף סכום האגרה. ככל שהנתבע יעמוד בתשלומים אלו, לא יישאו התשלומים הפרשי הצמדה וריבית, אולם ככל שהנתבע לא יעמוד בהסדר תשלומים זה, יישא מלוא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד הפרעון בפועל, בניכוי כל סכום ששולם, ככל ששולם.

לאור ההסדר הדיוני אני מורה על החזרת האגרה ששילם התובע לתובע באמצעות ב"כ, בניכוי הסכום הקבוע בתוספת לתקנות האגרות.

ניתן היום,  א' שבט תשע"ג, 12 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: